ליסה
ג׳יקובסון

"שמחתכם היא צער שהלוט הוסר מעל פניו." ~ אמר ג'ובראן ח'ליל ג‘ובראן. על פי מסורות רבות שמחה היא מהות החיים. שמחה אמיתית איננה היעדר כאב, אלא היכולת להחזיק גם שמחה וגם צער בליבנו. שמחה לא יכולה לפרוח אלא אם כן נכיר בכל חלקי ה״אקלים״ הרגשי שלנו. עצב, אבל, יגון וצער הם רגשות חשובים שראויים להכרה. רגשות אלו מזכירים לנו שאנו חיים,

למה בכלל להכיר תודה ? למה זה טוב ? האם זה שונה מפשוט להגיד תודה ? הידעת שהכרת תודה מקדמת הרגשה טובה יותר, היא עוזרת לך לתפקד טוב יותר בכל תחומי החיים, מההערכה העצמית שלך ועד למערכות היחסים שלך ואפילו היכולת שלך להתמודד עם אתגרי החיים. מאמר קצר שמעניק המון ...

מכירים את זה שאתם בסיטואציה חברתית ויש מישהו או מישהי שמרגיש לכם ש״משתלט על השיחה״ ? או מצב בו אתה מנהל שיח עם חברה והיא לא מאפשרת לך לסיים משפט, וכל הזמן קוטעת אותך ? ​​ לא נעים … זהו מאמר קצר על תקשורת מאוזנת - הבנה והתייחסות לאתגרים של דיבור והקשבה בלתי מווסתים בקשרים חברתיים ומערכות יחסים

מאמר על מסע חקר מרתק בעולם הצבע, דרך יצירה ומסעות נפש בכלים מגוונים. צבעים לא משקפים רק אסתטיקה מסויימת. הזיקה שלנו לצבעים מסוימים עלולה לשקף את משחק הגומלין המורכב בין הנפש לצבעים וגוונים המקיפים אותנו, מעצבים את מצבי הרוח שלנו ומשפיעים על התפיסות, הרגשות והחוויות שלנו בתקשורת לא מילולית. חקר הצבע ככלי מדהים להתפתחות והעצמה אישית.

הנושא של שעמום עולה בקליניקה, כנושא שמטריד קליינטים רבים. בטקסט הזה כתבתי התייחסותי לשני מקרים שקליינטים הופתעו למצוא מה יש מעבר ומתחת לשעמום... ״שעמום, שעמום
 שעה, מום 
 שעה שיש בה מום
 הוא שעה אל המום
 שם לב, הבחין, התייחס למום.

 שעמום, שעמום
 שעה שהיא אולי לא שלמה
 שעה שהיא אולי לא זורמת 
 לא מחובר, לא מחוברת
 שעה שיש בה ניתוק. 

״

מאמר קצר על אשמה, המקור לאשמה והשפעותיה על תפקודינו ביום יום ודרכים לטיפול. ״אשמה היא רגש מורכב והשפעתה על אדם יכולה להיות עמוקה מאוד ולהתבטא כמעט בכל היבט בחייו, מהערכה עצמית נמוכה או תחושה שקשה להרגיש ראוי לאושר או הצלחה. אשמה יכולה לגרום לאדם לחרדות ודיכאון שעלולות להוביל למצוקה רגשית מתמשכת עד כרונית. אשמה יכולה לגרום לאנשים לחרדה חברתית, התבודדות וקושי אמיתי באינטראקציות חברתיות, מפחד של שיפוט, ביקורת או דחייה מצד אחרים.״...

סיפור מתהליך אישי בקליניקה- בבית שגדל בו, היה משפט כזה- ״אתה תבכה רק כשאני אמות ! עד אז אין לך מה לבכות !!״ הוא שיתף אותי, שבעצמו אמר את המשפט הזה לבנים שלו. אתם בטח מכירים משפטים כאלה- ״נו, מה אתה בוכה״ תהיה גבר !״, ״מה אתה נקבה? מה אתה מתבכיין לי פה?״ מרגע שנולד בכל מסגרת שהיה בה, שמע משפטים כאלה. הפלא ופלא- כמו שטיפת מוח יעילה- זה עבד. האיש הזה החזיק בתוכו במשך שנים, טראומה וכאב, צער ועצב עמוק, ולא היה לו איך, עם מי ואיפה לעבד ולנקז את כל זה...

האם נשמת היום? מה זה בכלל נשימה? למה היא הכי חשובה? נשימה נכונה מביאה חיים בריאים ושמחים ולכן כדאי לנו לשכלל את הכלי החיוני הזה. אז איך אפשר לעשות את זה? בעזרת טכניקות נשימה מגוונות ובעיקר נשימה מעגלית שיוצרת תהליך של ריפוי גופנפש. ריפוי הנשימה שלי איפשר לי את ריפוי הנשמה שלי ופריצת דרך בחיים

אי-שם בשנות ה-70, בסוף כיתה ג׳ עשינו הצגה חגיגית, עיבוד לשירי לאה גולדברג. קיבלתי תפקיד נהדר, להיות הרוח. הרוח שמפיצה את עלי השלכת והזרעים בטבע. אמי (אללה ירחמה) הכינה לי תלבושת נהדרת, תחתונית לבנה ואוורירית בשכבות, לגופי בגד בלט ומצידי הגוף תפורים בדי סאטן בכחול עמוק שנמתחו עד לשורשי כף היד, כמו צמחו לי שתי כנפיים שמיימיות. כשרקדתי על הבמה, ההרגשה שלי הייתה שאני אכן רוח מעופפת, ללא משקל וגוף, מרחפת בין ומעל הבנות, הרכונות על הקרקע ולראשיהן עלי שלכת בגווני חום ירקרק וזהוב. התפקיד הזה נחרט עמוק עמוק בליבי ואני זוכרת שהתרגשתי עד מאוד שנבחרתי להיות הרוח. זה היה משמעותי מאוד עבורי, אבל בסה״כ הייתי בת תשע וקצת ולא ממש הבנתי למה, לא ידעתי לסכם ולנסח תובנות ובטח לא במילים, אבל הגוף שלי רשם את התחושה ברישום חזק ועמוק בנשמה...

״תקוות גדולות נולדות מסבל גדול״. (ברטרנד ראסל). א.נשים רבים מדברים כעת על חורבן בית שלישי, על מלחמת העולם השלישית, רואים שחור, חשים שהכל נגמר, ושאין שום תקווה. בימים אלו א.נשים מתמודדים עם חרדה וייאוש, שבאופן לא מפתיע, אוהבות להופיע יחד. תחושה שהכל נגמר והנורא מכל הגיע לפתחם. תחושה של חוסר יציבות. יש את האופטימים, שמצליחים לראות את חצי הכוס המלאה בכל דבר בחייהם...

בסיום שיעור קונדליני, נפתחה לי הצ׳קרה של החמוצים, דודא קשה…נכנסתי לאוטו וכיוונתי את הטייסת האוטומטית לכיוון הירקן. כל הדרך ראיתי בדמיוני את שורות הצנצנות של הכבושים שהיו בבית אמי, אללה ירחמה. כרוב וכרובית, כרובית וגזר, מלפפונים, סלק ולפת, בצלים קטנים, חצילונים ועוד…גם בבית אמה ובבית סבתה ובבית סבתה של סבתה, היו כובשים ומשמרים ירקות למיניהם. וויקיפדיה טוענת שהעדויות הראשונות לשימור ירקות, נמצאו בהודו לפני כ 4,000 שנה. ת׳כלס, בשבילי הירקות המוחמצים זאת תחושה של בית. תחושת נחמה שכזאת... ירקות כבושים או מוחמצים עוברים תהליך שבו אנו משרים אותם לזמן ארוך, כשהם שקועים במי מלח או מים חומץ (אני אישית אוהבת במי מלח), כשהירקות מבודדים לחלוטין מחמצן ! הטכניקה הזאת משמשת לשימור הירקות לאורך זמן. וכל המחשבות והזכרונות האלה זרקו אותי פתאום לטיפול בקליניקה....